זכות העיון – מידע כללי
1. וועדה שישבה על המדוכה – הועדה לבדיקת הגישה לתיקי בית המשפט והעיון בהם (1994, בראשות השופט י' גרוס), המליצה על הרחבת זכות העיון בתיקי בית המשפט. מחוקק המשנה התקין תקנות חדשות לעניין – תקנות בתי המשפט ובתי הדין לע
2. ויודגש, זכות העיון על פי דין זה שעימנו אינה נתונה רק לבעלי הדין עצמם (תקנה 3 לתקנות) אלא ל"כל אדם" (תקנה 4(א) הנזכרת) וזו לשון התקנה:
זכות העיון של מי שאינו בעל דין
(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.
(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.
(ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.
(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.
(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.
(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון,רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.
(ז) התיר בית המשפט עיון לפי תקנה זו, ימלא המבקש הודעת עיון כאמור בתקנה 3, טרם העיון."
3. קרי, ההחלטה אם להיעתר לבקשת העיון, אם לאו, תלויה בשורה של שיקולים הקבועים בתקנות, ובהם עניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה (תקנה 4(ד)).
4. פרשנות הוראות אלו ובעיקר אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בנדון, נדונו בבתי המשפט זה מכבר (ראו ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ; בג"ץ 4405/97 עמותת המדרשה לתרבות הגוף אמריקה ישראל נ' שר החינוך והתרבות; בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה ואח ; ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד השומה (טרם פורסם)).
5. בבגץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009), סיכם בית המשפט העליון את הרציונלים העומדים בבסיס זכות העיון, כהאי לישנא:
"הרציונל הראשון הינו ההכרה בזכות הציבור לדעת, המבוססת על חופש הביטוי וחופש העיתונות (ראו עניין מוזס, בעמ' 600-598), הן בהיבט הנוגע לזכות הציבור לקבל מידע על פעולתן של הרשויות, והן בהיבט הנוגע לחשיבות הפרסום ברבים ככלי לעיצוב השקפותיו ודעותיו של הפרט בחברה דמוקרטית. — סוף עמוד 15 — הרציונל השני הינו תרומתה של הפומביות לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך (ראו עניין אבי&"8209;יצחק, בעמ' 46), וזאת בין היתר באמצעות חשיפתו של ההליך המשפטי לעיני הציבור ולשיפוטו (וראו דברי השופט ד' לוין (כתוארו דאז) בע"פ 334/81 הגינזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 827, 832 (1982)). הרציונל השלישי נשען על חשיבותו של עקרון זה ביצירת אמון הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי המשפט בפרט, שכן הוא תורם ליצירתה של מראית פני הליך עשיית הצדק באופן המקדם אמון זה (ראו דברי השופט א' מצא בעניין וילנר, בעמ' 451-450 ; דברי השופט מ' חשין בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341-340 (1995) (להלן: עניין מרום) והאסמכתות המובאות שם ; ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499 (1986), להלן: עניין פלונית)."
